בס"ד יום חמישי, ד' שבט תשפ"ו
כאשר מדינה רוצה להשיג משהו ממדינה אחרת אחד הכלים מארגז הכלים העומדים לרשותה זה איומים, אפשר לאיים בתקיפה פיזית ואפשר לאיים בתקיפה כלכלית. האיומים בדרך כלל יוצרים השפעה כלשהי אך יש בהם חיסרון - חוסר אמינות - הצד המאויים בדרך כלל לוקח בערבון מוגבל את האיומים עליו, הוא יודע שגם הצד התוקף יפסיד מתקיפה והוא לא בטוח עד כמה הצד התוקף שש להפסד זה.
הדרך של טראמפ לעקוף את החיסרון הזה היא שבמקום לאיים הוא קודם כל עושה - נותן את הפקודה למכסים או נותן את הפקודה להיכנס למתקפה, אחר כך הוא מחכה שהצד השני יזרוק לו עצם ואז הא מבטל את מה שכבר כמעט יצא אל הפועל. על ידי כך העמדה של טראמפ מבחינת אמינות האיום הרבה יותר אמינה וכך הוא מגיע אל המשא ומתן מעצדה של כח משמעותית יותר מאשר אם היה רק מאיים.