בס"ד יום שלישי, ב' שבט תשפ"ו
נושא כאוב, אך אף על פי כן אנסה לבחון אותו מנקודת מבט רציונלית.
בשמחת תורה פרצה מלחמה. אנשים רבים מתו. אנשים רבים נפצעו. הוודאות של אנשים לגבי המשכיות חייהם הופחתה.
במקומות שבהם הסיכוי למוות לא צפוי גדל - אנשים לוקחים סיכונים גדולים יותר. הם לא יתנו לסכנת חיים להגביל אותם כאשר חייהם מותלים בספק. זה כמובן לא המצב אצלנו, רמת הסיכויים להמשכיות החיים לא השתנתה בפער ניכר לאחר שמתקפת שמחת תורה דוכאה לחלוטין, אבל ההשפעה הפסיכולוגית נשארת. לכן, מאז תחילת המלחמה אנשים נוהגים בפחות זהירות וכמות תאונות הדרכים עולה בהתאם. לא חקרתי לעומק, אך לא אתפלא אם כמות תאונות הדרכים של חיילים גדולה ביחס לערכם באוכלוסייה.
הפתרון של הטבע לבעיה הזאת הוא מעבר דור. אך אם אנחנו רוצים להאיץ את הפיתרון, לדעתי חיזוק האכיפה לא יעזור באופן ניכר, מה שצריך זה להסביר לאנשים את המצב הפסיכולוגי בו הם נמצאים ולהזכיר להם למה הם היו נוסעים ביותר זהירות לפני המלחמה.