יאיר לפיד מודה שהקואליציה פטריוטית יותר מהאופוזיציה

הודעתו של יאיר לפיד, לפיה האופוזיציה תחרים את ביקורו של ראש ממשלת הודו אם לא ייענו דרישותיה בנוגע להזמנת השופט יצחק עמית, אינה סתם עוד תמרון פוליטי. היא חושפת הנחת יסוד דרמטית של האופוזיציה לגבי "הצד השני".

בבסיס האיום עומד התרחיש הבא: ישנה מחלוקת פוליטית-אידאולוגית. האופוזיציה מאיימת שאם דרישתה לא תתקבל, היא תפגע במדינת ישראל (על ידי יצירת משבר דיפלומטי מול מעצמה כהודו). כדי שאיום כזה יהיה אפקטיבי ובעל הגיון אסטרטגי, האופוזיציה חייבת להניח הנחה אחת: שמדינת ישראל והאינטרסים שלה חשובים לקואליציה יותר מאשר הם חשובים לאופוזיציה.

אם יאיר לפיד היה חושב שהקואליציה אדישה למעמדה הבינלאומי של ישראל באותה מידה שהוא מוכן להקריב אותו לצורך המאבק, האיום שלו היה חסר ערך. האיום "תעשו מה שאני רוצה או שאפגע במדינה" עובד רק מול מישהו שהמדינה יקרה לליבו. בכך, לפיד למעשה מגדיר את הזיקה של הקואליציה למדינה כ"נקודת תורפה" שניתן ללחוץ עליה.

כאן טמון הפרדוקס: גם אם האופוזיציה תצליח להכניע את הקואליציה ולגרום לה להזמין את השופט עמית, המחיר התודעתי שהיא משלמת הוא אדיר. בעצם קיום האיום, האופוזיציה הצהירה קבל עם ועדה על סדר העדיפויות שלה: הפוליטיקה והמאבק האידאולוגי קודמים לטובת המדינה. במקביל, היא העניקה לקואליציה תעודת הכשר פטריוטית – היא אישרה שהקואליציה היא זו שתהיה מוכנה להתקפל כדי לא לפגוע באינטרסים הלאומיים.

בניסיון להשיג ניצחון טקטי בקרב על מערכת המשפט, האופוזיציה עלולה לספוג הפסד אסטרטגי בקרב על התודעה. מי שמשתמש במדינה כקלף מיקוח, אולי יקבל את מה שרצה בטווח הקצר, אך הוא מוכיח שמי שמחזיק בהגה האחריות הלאומית – גם אם הוא היריב הפוליטי המושבע שלו – הוא זה שהמדינה באמת חשובה לו.