התמצאותם של עורכי דין בדיונים בבית ממשפט גרמה לשופטים לשכוח את תפקידם

שופטים בבית המשפט אמורים לדעת את החוק על בוריו. משפט נורמלי אמור להתנהל כך - הצדדים טוענים את טענותיהם, ואז השופטים על פי ידיעתם את החוק חוקרים אותם ושואלים את כל השאלות הרלוונטיות לדיון כדי לדעת כיצד להכריע, לאחר הדיון השופטים מכינים את פסק הדין שמכיל את הצדדים לחייב, את הצדדים לפטור והכרעה. בפועל, בכל דיון יש עורכי דין, עורכי הדין טוענים את כל הטענות הרלוונטיות לדיון ולשופטים נשאר רק להכריע.

במצב שיש עורכי דין, נשאלת השאלה בשביל מה יש שופטים, מה השופטים מביאים שעורכי הדין לא הביאו כבר? במצב כזה כל תפקידם של השופטים הוא לדמות מילתא למילתא לפי כושר השיפוט שלהם ולהתאים את פסק הדין במקום בו המחוקק נתן לשופט שיקול דעת. את שני הדברים האלה השופטים מבצעים באמצעות מצפונם ומוסריותם ולא באמצעות מקצועיותם. כך יוצא שבמצב כזה, השופטים מרגישים שעיקר תפקידם הוא להיות אדוני המוסר.

לדעתי אחד התיקונים השורשיים שצריכים להעשות במערכת המשפט זה לפטור את בעלי הדין מחובת הייצוג על ידי עורך דין,כך שבעלי דין שנמנעו מלהביא עורך דין השופטים יטענו בשבילם במקום בו הם לא מכירים את החוק. זהו תפקידם העיקרי של השופטים. התפקידים האחרים שהשופטים מבצעים באמצעות מוסריותם ניתנים לשופטים רק מתוך אילוץ ואין לשופטים שום יתרון בהם, באותה מידה היה אפשר לתת תפקידים אלו לחבר מושבעים.