עיתונאים מוותרים על התחכום

בעולם התקשורת של היום, המטרה המרכזית של עיתונאי היא לתפוס את תשומת הלב של הקורא במהירות שיא. הדרך הקלה ביותר לעשות זאת היא באמצעות כותרות פשוטות, חדות וקליטות. הבעיה היא שבתוך המרוץ הזה אחר הפשטות, העיתונאים נאלצים לוותר על הדבר החשוב ביותר: התחכום.

המציאות היא כמעט אף פעם לא שחור ולבן. היא מורכבת מהסתברויות, מתרחישים מותנים ומאחוזים. עיתונאי מתוחכם היה אמור לומר לקוראיו: "אני מעריך שיש 70% סיכוי לאפשרות א', ו-30% סיכוי לאפשרות ב'". או: "אם יקרה דבר מסוים, זה יוביל לתוצאה א', אבל אם יקרה דבר אחר, זה יוביל לתוצאה ב'".

אך רוב העיתונאים מרגישים שהם לא יכולים להרשות לעצמם את הדיוק הזה. הם חוששים שדיבור על אחוזים או על "תנאים" ייתפס כחוסר ביטחון או כסיבוך מיותר שיבריח את הקוראים. לכן, הם נאלצים להציג תמונה שטוחה ופשוטה בסגנון: "אני מעריך שאפשרות א' היא מה שיקרה".

כשעיתונאי מוותר על התחכום לטובת כותרת פשוטה, הוא אולי תופס את העין של הקורא, אבל הוא מפספס את האמת. המציאות היא לא קו ישר, והניסיון להפוך אותה לכזו רק כדי למכור כותרות מועל בתפקידו של העיתונאי.