אולי החשש בישראל מפני טורקיה זה דווקא שהיא תצליח לשכנע את חמאס לוותר על נשקו

אני לא מבין הרבה בפוליטיקה עולמית, יכול להיות שמה שאני כותב כאן זה שטויות.

במבט ראשון, נראה שטורקיה היא אויב מר, אך אם ננתח זאת לעומק, הסכסוך בין ירושלים לאנקרה דומה יותר למאבקי הכוחות שבין ארה"ב לסין או לרוסיה מאשר למלחמת הקיום שלנו מול איראן. נראה שטורקיה אינה חותרת להשמדת ישראל, אלא לדומיננטיות אזורית. כחלק מהדומיננטיות הזו, טורקיה היא התומכת העקבית ביותר בקידום מדינה פלסטינית – מה שלעיתים מכונה "פתרון שתי המדינות", אך עבורנו הוא מהווה בעיה אסטרטגית קשה.

זה זמן רב שטורקיה פועלת "לביית" את חמאס. היא מנסה לשכנע את הארגון להמעיט בטרור, להכיר בישראל רשמית, ולהשתלב בתוך הסכם שיביא להקמת מדינה פלסטינית רחבה. בימים אלו, כשיש לחץ מצד ארה"ב וטורקיה לשלב כוחות טורקיים בעזה ביום שאחרי המלחמה, עולה שאלה נוקבת: ממה אנחנו באמת חוששים?

יתכן שהחשש הישראלי האמיתי אינו שטורקיה "תבגוד" בתפקידה, אלא שהיא דווקא תצליח. אם טורקיה תצליח לגרום לחמאס לשנות את דוקטרינת הלחימה שלו ולהניח את נשקו תמורת הכרה בינלאומית, ישראל תמצא את עצמה במצב בעייתי מאוד מול הקהילה הבינלאומית. במצב כזה, הסירוב הישראלי להקמת מדינה פלסטינית ייתפס כחוסר עקביות וכסרבנות לשלום.

אם חמאס מוותר על נשקו, למה שבאמת נתנגד למדינה פלסטינית? מעבר לזכותנו ההיסטורית על הארץ והציווי ליישב את כולה, עומד המחסום הרציונלי של חוסר אמון מוחלט.

הניסיון ההיסטורי מלמד שאי אפשר לסמוך על ארגון טרור שעבר "מתיחה" דיפלומטית. החשש הוא שהם פשוט "יחליפו את עורם" לזמן קצר, יקבלו ריבונות, נמלי ים ושדות תעופה, ואז יחזרו לדרכיהם הישנות כשהם חזקים ומוגנים הרבה יותר תחת מעטפת של מדינה ריבונית.

לסיכום: יתכן טורקיה מנסה לייצר מציאות שבה ישראל תהיה "האיש הרע" בסיפור הבינלאומי. אם היא תנסה להפוך את חמאס לגוף פוליטי לגיטימי, זה לא יהיה עזרה לישראל, אלא מלכודת דיפלומטית שנועדה לכפות עלינו מדינה פלסטינית – מהלך שגם אם הוא נראה "רציונלי" בעיני העולם, נתפס בישראל כסיכון קיומי שאסור לקחת.