בין חרדי לדתי חלק שלישי - קהילתיות

זהו החלק השלישי בסדרה שעוסקת בהבדלים בין חרדים לדתיים.

אחד המאפיינים הבולטים של הציבור החרדי זה הקהילתיות. קהילתיות זה אומר שה"אני" פחות דומיננטי וה"אנחנו" הרבה יותר חזק ומשפיע.

אחד המאפיינים של הקהילתיות החרדית זה ההיבדלות - החברה החרדית משתדלת להיות מוקפת בעצמה בלבד. אמנם גם בציבור הדתי יש קהילות כאלה, אך רוב הציבור הדתי שואף לשלב קהילה עם קהלים אחרים או ליצור גרעינים תורניים.

אחד היתרונות הגדולים של הקהילתיות זה מערכות תמיכה הדדית של חסד. יתרון נוסף הוא הכח הפוליטי שנובע מהמשמעת הקהילתית שיכול להתבטא גם מחוץ לפוליטיקה למשל בהתארגדות לשבירת מונופולים.

מאפיין נוסף של הקהילתיות בציבור החרדי שבעבר אפיין גם את הציבור הדתי אך היום זה מאפיין בעיקר את החרדי - כאשר חרדי בוחר איך להתנהג ברשות הרבים הוא רואה את עצמו כמייצג של הציבור החרדי.

ההשפעה של הקהילתיות על החרדי הפרטי היא קודם כל בזהות שלו - הקהילה תופסת נפח גדול בזהות שלו. בנוסף היא מעניקה לו ביטחון ויציבות כאשר הוא יודע שהקהילה לצידו.

חיסרון שיכול להיווצר מהקהילתיות הוא חוסר תחושת אחריות על המציאות - כיוון שהחרדי לא תופס את עצמו כיחיד אלא כחלק מקהילה אז כאשר יש בעייה במציאות זה בעיה של הקהילה שהקהילה צריכה לפתור ולא בעיה של עצמו הפרטי.