שאלה לשלחן שבת פרשת תרומה

במדינת ישראל של ימינו, אי אפשר שלא להשתאות מול עוצמת הפרויקטים האזרחיים שנעשים בהתנדבות. לצד ההתפעלות, עולה תמיד שאלה נוקבת: "למה האזרחים צריכים לעשות את זה? איפה המדינה? למה השירותים האלו לא ממומנים מהמיסים שלנו?". זוהי שאלה של צדק וסדר – המדינה קיימת כדי לספק את צרכי הכלל, אז למה אנחנו צריכים להשלים את החסר?

בפרשת השבוע אנו מוצאים מודל מפתיע. הקב"ה מצווה על הקמת המשכן, אך במקום להטיל "מס" קבוע ושוויוני על כל עם ישראל, הוא פונה אל הרצון החופשי: "מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי".

כאן עולות מספר שאלות למחשבה ולדיון:

מה קורה לאדם כשהוא נותן משהו "כי הוא חייב" (מס) לעומת כשהוא נותן "כי נדב ליבו" (תרומה)? האם השותפות שלו במשכן – או במדינה – נראית אחרת בעקבות הבחירה הזו?

האם תפקידו של השלטון הוא לסדר את החברה "מאפס" ולמלא כל צורך, או שתפקידו להתחיל רק במקום שבו נגמרת היכולת של האזרחים לפעול בעצמם?

אם המדינה הייתה עושה הכל בצורה מושלמת מכספי המיסים, מה היינו מרוויחים ומה היינו עלולים לאבד ברמה האישית והחברתית?