מהות מגדרית חלק שלישי - יוצא דופן

בשני החלקים הקודמים עסקנו בחלוקת התפקידים הדיכוטומית בין זכר לנקבה ככלי ליעילות והתמקצעות. אולם, המציאות אינה מורכבת רק מקווים ישרים, הטבע מלא ביוצאי דופן שאינם מתאימים להגדרות הממוצעות. כדי להבין את המהות המגדרית בשלמותה, עלינו להבין את תפקידו של ה"חריג" בתוך המערכת האבולוציונית.

סוג אחד של יוצא דופן הוא המוטציה. אף על פי שלמילה "מוטציה" יש לעיתים קונוטציה שלילית, היא למעשה הכוח המניע של החיים; ללא המוטציות, היינו נשארים חיידקים באוקיינוס. מוטציה יכולה להיות חיובית או שלילית ביחס ליכולת ההישרדות.

מבחינה חברתית, הגישה למוטציה צריכה להיות כפולה:

1. הגישה האסטרטגית: אם אנו מזהים שונות שמעניקה יתרון חדש ומקדמת את החברה, כדאי לייקר אותה ולתת לה מקום מרכזי.

2. הגישה המוסרית: גם אם שונות מסוימת אינה מקדמת את החברה ברמה האסטרטגית, המוסר מחייב אותנו לתת לה מקום לבטא את עצמה. המוסר עצמו הוא כלי אבולוציוני רב-עוצמה המאפשר לכידות חברתית, ולכן יחס מכבד לחריג הוא אינטרס של המין כולו.

ישנו סוג נוסף של יוצא דופן – כזה המופיע באחוזים קבועים באוכלוסייה (כמו שמאליים). כדי שתופעה כזו תישמר לאורך דורות, עליה להעניק יתרון מסוים לגודל היחסי של החריג. לעיתים זהו יתרון לפרט עצמו (כמו אלמנט ההפתעה בקרב פיזי), ולעיתים זהו יתרון קבוצתי משמעותי.

כמו שהחברה זקוקה לאיזון בין שמרנים (אנשי הסטטוס-קוו) לבין מהפכנים כדי להתפתח בלי להתפרק, כך ייתכן שקיומם של אחוזים קבועים באוכלוסייה שחורגים מהדיכוטומיה המגדרית מעניק יתרון לחברה. אלו הם פרטים ש"שוברים את התבנית" ומאפשרים הזדמנויות ואפשרויות נוספות.

החברה אינה צריכה לנסות "לתקן" את החריגים וגם לא בהכרח לרומם אותם מעל הכלל. האבולוציה היא זו ששומרת על האיזון: היא דואגת שיהיה רוב מוצק שפועל לפי הדיכוטומיה המקצועית, ובמקביל משמרת מיעוט של יוצאי דופן ששומר על המערכת מפני קיפָּון. המבט המפוכח על המהות המגדרית מבין שהממוצע הוא כלי של ההתפתחות האנושית, אך החריג הוא כלי של ההתפתחות האבולוציונית.