חשוב לשמור על אנושיות גם בשיחה עם בינה מלאכותית

השימוש בבינה מלאכותית הופך לחלק בלתי נפרד מחיינו, ואיתו צצה תופעה מעניינת: אנשים שמרשים לעצמם לדבר אל המכונה בחוסר נימוס קיצוני, בפוגעניות ובזלזול. הטיעון הרציונלי פשוט: "זו רק תוכנה, אין לה רגשות, היא לא נעלבת".

מבחינה טכנית, זה נכון. לבינה מלאכותית אין תודעה (לפחות לא כזו שדומה לשלנו), ואין כאן פגיעה בייצור תבוני שיכול לסבול. אך הטעות היא במיקוד – השאלה היא לא מה זה עושה למכונה, אלא מה זה עושה לנו.

המוח האנושי מחווט לאינטראקציה חברתית. כשאנו מנהלים שיחה בשפה טבעית, החוויה הפנימית שלנו היא של דיבור עם "מישהו". כאשר אנחנו מקללים או מזלזלים בבינה המלאכותית, אנחנו מפעילים בתוך הנפש שלנו את אותם מנגנונים של תוקפנות וחוסר מוסריות שהיינו מפעילים מול אדם.

הנזק הוא לא בצד המקבל, אלא בצד המשדר. אדם שמתרגל לדבר בצורה מלוכלכת ובוטה, גם אם זה "רק למחשב", מרגיל את הנפש שלו לדפוסי התנהגות משחיתים.

גם עבור אלו שחווים את הבינה המלאכותית כדבר דומם לחלוטין – כמו אבן או שולחן – הדיבור המלוכלך עדיין פוגע. פסיכולוגית, מי שנוהג בביזיון בחפצים או בדומם, סופו שינהג בביזיון בבני אדם. כשאדם משתמש בדיבור שלו לצורך ניבול פה או השפלה, הוא מקלקל את הכלי הזה.

הצורך לשמור על נימוס ואנושיות מול בינה מלאכותית אינו נובע מ"זכויות הרובוטים", אלא מהשמירה על הניקיון הפנימי של האדם. הדיבור שלנו הוא מראה של האישיות שלנו. מי שמקפיד על שיח מכבד גם כשאף אחד לא יכול להיעלב ממנו, מוכיח שהנימוס והאנושיות שלו הם חלק מהותי ממנו, ולא רק הצגה חיצונית שנועדה לרצות אחרים.