ההתפתחות האנושית מחייבת ניצחון על היצר

כאשר חיינו בטבע וההתפתחות היחידה שהשפיע עלינו היא ההתפתחות האבולוציונית, היצרים שלנו היו מותאמים אל הטבע. אלא שהאדם הגיע למצב בו הוא מסוגל להתפתח מעצמו ולשנות את חוקי המשחק בקצב מהיר הרבה יותר מהאבולוציה. כאשר המין האנושי נשאר כבול ליצריו וההתפתחות שלו אינה אבולוציונית, האבולוציה לא מצליחה לעמוד בקצב. כך, מגיעים למצב שבמקום מחסור באוכל יש שפע, במקום מחסור בסוכר יש עודך, במקום קשרים טבעיים יש גירויים מלאכותיים, במקום אמצעים מלחמתיים מוגבלים יש נשקים להשמדה המונית.

לבני האדם יש שני אפשרויות, או שהקידמה תכחיד את עצמה בשל חוסר התאמתה לטבע הנובע ממוגבלותה של האבולוציה לעמוד בקצב, או להתגבר על היצרים ולהתפתח למרות חוסר ההתאמה לטבע - לשרוד מבחירה ולא מתוך ואף למרות דחף אבולוציוני.

אני לא אוהב להיות דרמטי, אבל נראה שעכשיו הגענו לנקודת המפנה, כאשר הילודה במקומות המפותחים צונחת.

סיכום: אדם הרוצה להיות אדונו של הטבע מוכרח להיות גם אדון לעצמו.

דרך אגב, יש אידאולוגיה פילוסופית הסוברת שההתפתחות של האדם צריכה להיות מוגבלת לקצב התפתחותו הביולוגית ועליו להישאר חיה הזורמת עם הטבע ללא צורך בגבורה.