בג"ץ חושש מאי ציות של נבחרי הציבור

בג"ץ פועל פעמים רבות נגד נבחרי הציבור, אך עד כה הוא הקפיד להתערב רק אם מתקיים לפחות אחד מהתנאים הבאים. (1) מי שאמור לציית זה אזרחים ולא נבחרי הציבור. או (2) כאשר בג"ץ מאמין שנבחרי הציבור יקבל את פסיקתו. או (3) באפשרותו של בג"ץ להמנע מהתנגשות משפטית עם נבחרי הציבור עד שהוא ירצה בכך.

אם בג"ץ יחליט להמשיך לפעול בדרך זו, ניתן לחזות המידה מסויימת כיצד יפעל בנושאים שונים. דוגמאות:

בעניין הדחת ראש השב"כ בעקבות החשד נגד אחיו - בג"ץ לא ידיח את ראש השב"כ כי הוא יודע שנבחרי הציבור לא יצייתו, אך לא בהכרח ימנע מלדון בעתירה ולקבוע שיש לו סמכות להדיח בגלל קרובי משפחה - דברים שמעצימים את כוחו אך לא מכריחים אותו להגיע להתנגשות עם נבחרי הציבור.

בעניין ועדת חקירה בראשות יצחק עמית - כנראה בג"ץ לא בטוח האם המדינה תציית אם ילך בכל הכח, לכן, יתכן שינסה לכפות פשרה. אמנם, אם בג"ץ מתכנן במקום כלשהו להגיע להתנגשות עם נבחרי הציבור אז זה המקום הכי טוב בשבילו אסטרטגית.

בעניין הדחת בן גביר מתפקיד שר - בג"ץ מבין שנבחרי הציבור לא יצייתו ולכן הוא לכל היותר ינסה לשאוף לפשרה.

מה שמעניין זה לפעמים גם במקרים שבהם בג"ץ בוחר להפסיד, זה קורה רק ברוב ולא בהכרעה פה אחד. אני תוהה אם יצחק עמית היה נותן את אותה פסיקה בעתירה נגד ראש השב"כ גם אם היה יודע שפסיקתו תכריע את הכף.