קשה להשתמש בסקרי מנדטים בשביל לחזות דברים מדוייקים, אך אפשר לזהות מגמות מזמן לזמן

כל מי שמתעניין בסקרי מנדטים מבחין בתופעה הזו. הפערים בין הסוקרים השונים הם לעיתים דרמטיים, הרבה מעבר לטעות הדגימה הסטטיסטית המקובלת.

לכאורה, המסקנה המתבקשת היא שהסקרים הללו חסרי תועלת לחלוטין. הרי המציאות היא אחת, ואם כלי המדידה נותנים תוצאות כל כך סותרות, כנראה שהם מקולקלים. בין אם זה בגלל שהסוקרים מוטים, או שהשיטות שלהם מיושנות ולא מצליחות לדגום נכון את הציבור, לכאורה, אם אי אפשר לדעת מה המצב לאשורו, אין טעם להסתכל על הסקרים בכלל.

אך לעניות דעתי, המסקנה הזו מפספסת ערך ניכר שיש בנתונים. הטעות היא שאנחנו מנסים להשתמש בסקר ככלי לחיזוי מדוייק של העתיד ("כמה מנדטים יהיו בקלפי"), בעוד שהכוח האמיתי שלו הוא בזיהוי תהליכים. נכון, ייתכן שסוקר א' תמיד נותן יתרון לגוש מסוים וסוקר ב' תמיד מחמיר איתו. אבל כאן נכנס לתמונה זיהוי המגמה.

גם אם המספרים האבסולוטיים לא מדוייקים, השינוי שלהם לאורך זמן יכול להעיד על מגמה אמיתית. אם אנחנו רואים שבמשך חודש שלם, אצל כל הסוקרים – גם המפרגנים וגם המחמירים – מפלגה מסוימת יורדת בשני מנדטים, זו כבר לא טעות דגימה. זו מגמה. הסקרים אולי לא יודעים להגיד לנו אם הציבור נמצא בנקודה אחת או אחרת, אבל הם לפעמים מצליחים להגיד לנו לאן הציבור הולך. לכן, במקום להתווכח על המספר הספציפי של הערב, עדיף להסתכל על הגרף החודשי ולחפש את כיוון התנועה.