ממשלות המרכז והימין מינו יותר שרים מקצועיים עצמאיים מאשר השמאל

בשיח הציבורי נהוג לבקר את מינוי השרים כ"חלוקת שלל פוליטי". אולם, בחינה של הרכב הממשלות בישראל לאורך השנים חושפת מגמה מעניינת: ממשלות הימין והמרכז, ובראשן ממשלות בנימין נתניהו, נטו למנות שרים מקצועיים ("טכנוקרטים") שאינם חברי כנסת או חברי סיעה, בשיעור הגבוה פי ארבעה מאשר ממשלות השמאל ביחס למספר הממשלות שהקימו.

החוק הישראלי מאפשר למנות שר שאינו חבר כנסת. דוגמאות בולטות כמו רון דרמר (השר לעניינים אסטרטגיים) או יעקב נאמן ז"ל (שר האוצר והמשפטים), ממחישות את המודל הזה.

היתרון המבני של שר כזה הוא כפול:

ניסיון רלוונטי: הוא מגיע עם ארגז כלים מקצועי שח"כ מהשורה, שבילה את מרבית זמנו בוועדות ובפעילות מפלגתית, לא תמיד הספיק לצבור.

חופש מאילוצי נראות: שר מקצועי לא צריך להוכיח לאף אחד שהוא שר טוב. זה מאפשר לו לעבוד בשקט, ולבחון אסטרטגיות ארוכות טווח שעלולות להיות לא פופולריות בטווח הקצר, אך נכונות למערכת.