בס"ד יום ראשון, י"ד שבט תשפ"ו
טעות הייחוס הבסיסית מתרחשת כשאנחנו מסבירים תופעה על ידי תכונה קבועה כאשר סביר יותר להסביר את התופעה על ידי סיבה מקרית.
לדוגמא, כאשר אנו רואים אדם מתהלך בעצבנות ברחוב, אנחנו מניחים שהוא אדם כעסן ולא חושבים על האפשרות שבדיוק קרה לו משהו מכעיס בצורה יוצאת דופן. לכאורה, ההיסק הגיוני לחלוטין, אין לנו דעות קדומות על האדם ולכל אורך התצפית שלנו עליו הוא נצפה ככועס. אלא שצריך להיות לנו דעות קדומות עליו, כי הרי האדם הממוצע אינו כסען, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, האם תצפית אחת על אדם שכועס מעלה את הסיכויים לאפשרות שהוא כעסן עד כדי כך שסביר יותר שהוא כעסן מאשר שהוא לא כעסן.
כיצד מתמודדים עם טעות היחוס הבסיסית? - לפני שבאים לתת הסבר של תכונה קבועה לתופעה צריך לשאול מה הסיכויים לקיומה של התכונה כאשר אנו מתעלמים מהתצפית של התופעה, ואז, כאשר המבט שלנו נכנס לפרופורציה ואנו רואים את התמונה הגדולה, אנחנו צריכים לשאול כיצד התצפית על התופעה משפיעה על הסיכויים.