לרחם על חיות זה קל יותר מלרחם על בני אדם

לפעמים אפשר לראות אנשים המרחמים על חיות יותר מאשר על בני אדם. למרות הסתירה הלוגית מבחינה מוסרית, התנהגות זו מוסברת בקלות, חיות אינן מתחרות בבני אדם ואין עמן חיכוך רגשי עם פוטנציאל פגיעה. בדומה לכך, מאותה הסיבה לאדם יכול להיות נח יותר לרחם ולתת צדקה לאנשים חלשים במדינות זרות רחוקות מאשר על האנשים החלשים במדינה שלו.

מובן אפוא שהתנהגות כזאת היא פגם מוסרי, כי אדם צריך להיות מוסרי קודם לבני אדם ועניי עירך קודמים. אך נשאלת השאלה - אם תגיד להם להפסיק לרחם על חיות אז כך במקום שהם יתאכזרו לבני אדם וירחמו על חיות, הם יתאכזרו לבני אדם ויתאכזרו גם לחיות וכך במקום להוסיף טוב בעולם, רק נוריד את את הטוב בעולם. אלא שיש שני סיבות לחלוק על הקביעה הזאת. ראשית, במובן הכללי, השארת המצב הקיים עלולה להפוך את הסדרים של המוסר ובכך לגרום להקטנת המוסריות כלפי בני אדם. שנית, לאדם יש מצפון ורחמים מובניים, הוא מרגיש צורך לפרוק אותם, אם הוא יחליט להפסיק לרחם על חיות, הוא יאלץ להפנות את הרחמים שלו לבני אדם.