מהות מגדרית חלק ראשון - למה האבולוציה יצרה את המבנה של זכר ונקבה

הסיבה שהאבולוציה בחרה במבנה שבו נדרשים שני פרטים כדי להתרבות היא ברורה: המהירות. בעוד שחיידקים המתרבים על ידי שיכפול עצמי נאלצים להמתין דורות על גבי דורות למוטציה מקרית שתקדם אותם, מינים המתרבים על ידי זכר ונקבה מייצרים "ערבוב גנטי" בכל דור מחדש. השילוב בין מטען גנטי שונה יוצר וריאציות בלתי פוסקות, מה שמעניק למין יתרון אבולוציוני אדיר ויכולת הסתגלות מהירה לסביבה משתנה.

אך כאן נשאלת שאלה עמוקה יותר: גם אם נדרשים שני פרטים להתרבות, מדוע האבולוציה יצרה הבדלים פיזיולוגיים ונפשיים ביניהם? הרי ניתן היה לדמיין מציאות שבה הזכר והנקבה זהים לחלוטין בתכונותיהם, בחוזקם ובתחומי האחריות שלהם, ופשוט חוברים יחד לצורך השכפול הגנטי.

כדי להבין זאת, דמיינו חברה אנושית שבה אין בעלי מקצוע. בחברה כזו, כל אדם חייב לעשות הכל בעצמו: לתפור את בגדיו (כולל ייצור הבד ובניית המחט), לגדל את כל סוגי המזון שלו, לבנות את ביתו ולצוד את טרפו. בחברה ללא "חלוקת עבודה", איכות החיים תרד פלאים. איש לא יוכל להקדיש זמן למחקר מעמיק או לפיתוח טכנולוגי; כולם יהיו עסוקים במרדף הישרדותי אינסופי אחר הצרכים הבסיסיים ביותר.

המעבר לחלוקת תפקידים ולמקצועות הוא זה שהקפיץ את המין האנושי קדימה. כשאחד מתמחה בחרישה, השני בבנייה והשלישי במחקר – היעילות הכוללת גדלה באופן מעריכי.

אותו עיקרון בדיוק חל על ההבדל בין זכר לנקבה. ההבדלים האבולוציוניים שנוצרו ביניהם נועדו ליצור חלוקת תפקידים טבעית. במקום ששני הפרטים יהיו "בינוניים" בכל התחומים, האבולוציה יצרה מומחיות. כל צד התפתח כדי למקסם את סיכויי ההישרדות של המין בתחום אחר: אחד הותאם לתפקיד אחד והשני לתפקיד אחר.

ההבדלים המגדריים אינם מקריים ואינם "טעות" של הטבע – הם המנגנון שמאפשר לכל המינים המפותחים לשגשג בסביבה עוינת. חלוקת העבודה המגדרית היא המקצוע העתיק ביותר בעולם, והיא נועדה להבטיח שכל המין ירוויח מהתמקצעות של כל אחד מחלקיו.