בס"ד יום שני, כ"ב שבט תשפ"ו
הפוליטיקה המודרנית, מטבעה, היא זירה של חיכוך, כוחניות ומאבקי שליטה. העיסוק היומיומי בתככים פוליטיים ובמלחמות גושים דורש מהאדם לאמץ חשיבה לעומתית וקשיחה. נראה כי עיסוק כזה עומד בסתירה למהות הנשית, שנוטה יותר לחיבור, לבנייה פנימית ולראייה הרמונית של המציאות. כאשר האישה נדרשת להיכנס לבוץ הפוליטי, היא עלולה לאבד משהו מהעדינות והייחודיות שהיא מביאה לעולם.
יחד עם זאת, אי אפשר לוותר על נקודת המבט הנשית במערכות המדינה. חברה שמתנהלת רק על פי שיקולים "גבריים" של כוח היא חברה חסרה. הפתרון יכול להימצא בדיון הביתי. במקום שהאישה תצטרך לעקוב אחרי כל ספין תקשורתי, היא יכולה לקיים דיון עם בעלה, שבו הוא "מתרגם" את המציאות הפוליטית לעקרונות וערכים. בשיח המשותף הזה, האישה מביאה את תבונתה ואת עומק מבטה, והבעל משמש כנציג שלה בזירה החיצונית. כך, הערכים הנשיים משפיעים על הקלפי, אך המהות הנשית נותרת מוגנת מהרעש הפוליטי.
לכאורה, אין כיום חובה חוקית להצביע, וכל אישה שחשה שהפוליטיקה פוגעת במהותה יכולה פשוט להימנע מכך. אך במציאות הנוכחית מדובר במלכודת. האישה יודעת שאם היא לא תצביע, אך האישה מהמחנה הפוליטי הנגדי כן תצביע, כוחו של המחנה שלה ייחלש. חוסר האיזון הזה מאלץ נשים רבות לצאת לקלפי בניגוד לרצונן או לטבען, רק כדי למנוע נזק למחנה שהן מאמינות בו.
ביטול זכות הבחירה של נשים הוא צעד שאינו דמוקרטי. אך ניתן להציע מנגנון שיפתור את הבעיה: מתן אפשרות חוקית לאישה להעניק את זכות הבחירה שלה לבעלה או לאביה. במנגנון כזה, קולה של האישה לא הולך לאיבוד ולא נגרע כוחו של המחנה שלה, אך היא עצמה פטורה מהצורך לעסוק בכך ישירות. הדבר מאפשר למשפחה לפעול כיחידה אחת אורגנית, שבה יש חלוקת תפקידים: האישה מעצבת את הכיוון הערכי והרוחני בבית, והגבר מוציא את הכיוון הזה אל הפועל במרחב הציבורי.
אני מודע לכך שבחברה שבה אין כבוד לנשים מנגנון כזה יהפוך על פי רוב לדורסני נגד נשים, אלא שהחברה היהודית תמיד התייחדה בכבוד שהיא נותנת לאשה ולכן אני לא חושש. כמובן, תמיד יהיו את היחידים הסוררים, אך לדעתי הרווח הכללי שווה את זה. מה שכן, לדעתי כאשר תהיה הצבעה לביצוע המנגנון הזה, צריך לתת לנשים בלבד זכות הצבעה בנידון.