אמונות פוליטיות חלק שלישי - בין הטיפות

זהו החלק השלישי והאחרון בסדרת אמונות פולטיות, החלק הראשון עסק במאמיני הסטטוס קוו והחלק השני עסק במהפכנים.

בשני החלקים הקודמים ראינו את היתרונות והחסרונות של מאמיני הסטטוס קוו והמהפכנים, כעת ננסה לראות האם יש דרך מתוחכמת לזכות ביתרונות של שני הצדדים בלי להדבק בחסרונותיהם. תחילה נסכם:

מאמיני הסטטוס קוו - יתרונות:

• שיכוך השנאה והפילוג.

• יציבות.

מאמיני הסטטוס קוו - חסרונות:

• קושי להביא לשינויים חשובים.

• נותן יתרון לאלו הפועלים באופן לא דמוקרטי.

מהפכנים - יתרונות:

• שמירה על ערך האמת.

• איזון הנטייה לעצלות.

מהפכנים - חסרונות:

• ויתור על עקרונות בדרך.

אז כיצד ניתן לקדם שינויים בלי להעצים פילוג, בלי לפגוע ביציבות, בלי לוותר על עקרונות בדרך ובלי לתת לנטייה לפסיביות להשתלט?

אם ננסה להעביר שינויים לאט לאט חלק אחרי חלק עם דיונים ארוכים אז הנטיה לפאסיביות תשתלט ותמסמס את השינוי. אם ננסה להעביר שינויים מהר באופן לא דמוקרטי נאלץ לוותר על עקרונות. אם נעשה שינויים שאפשר לבטל בקלות זה יפגע ביציבות. אם נעשה שינויים בלתי הפיכים זה יעצים את הפילוג.

אז אנחנו צריכים שינוי מהיר אך דמוקרטי. שיהיה אופציה קלה לבטל אך בלי פגיעה ביציבות. כשמסתכלים על זה ככה אז הפתרון קל:

כשממשלה רוצה לחוקק חוק שנוי במחלוקת היא תחוקק אותו בלי שהיות אך תוסיף לו סעיף קטן - "החוק יכנס לספר החוקים בעוד חמש שנים אם הכנסת לא תבטל אותו עד אז ברוב רגיל". אם חוק שנוי במחלוקת לא בוטל במשך ארבע שנים ברוב רגיל זאץ הוכחה שהוא אינו פוגע ביציבות, המתנגדים במקום להלחם בחוק בהפגנות ילחמו בחוק בקלפי, הפעולה דמוקרטית לחלוטין והנטייה לפאסיביות לא תמוסס את השינוי אלא דווקא תשמור עליו.

אמנם גם לפתרון הזה יש חסרונות - (1) לפוליטיקאים אין סבלנות. (2) לפעמים יש שינויים באמת דחופים.

החסרון הראשון הוא פתיר - באחריותינו לבחור פוליטיקאים עם סבלנות. כאשר באמת השינויים הם דחופים אז החסרון השני הוא לא פתיר. אבל אולי בעצם זאת הבעיה העיקרית - לאנשים קשה להסתכל על המציאות בפרופורציה והם מרגישים שהמדינה תחרב אם יחכו חמש שנים עם השינויים שלהם, הפתרון לבעייה הזאת הוא שנתרגל לשים לב להטיות הקוגנטיביות שלנו ולנלמד איך להכניס דברים לפרופורציה.

יש לך רעיונות טובים יותר? אשמח לשמוע.