איבדנו את המיומנות לעשות כביסה בגיגית וזה לא כזה נורא

בעבר, כל אדם ידע איך לקחת גיגית, קרש שפשוף וסבון, ולהפוך בגד מלוכלך לנקי להפליא. זו הייתה מיומנות בסיסית, פיזית וטכנית, שדרשה הבנה בחומרים, בטמפרטורת המים ובכוח הזרוע. כיום, עבור רובנו המוחלט, מדובר בחידה. אם מחר בבוקר ייעלמו מכונות הכביסה מהעולם, רוב האוכלוסייה תמצא את עצמה אובדת עצות מול ערימת בגדים מלוכלכת.

לכאורה, אפשר לטעון שמדובר בתהליך של ניוון. איבדנו יכולת שהייתה חלק בלתי נפרד מהקיום האנושי. אך אם נבחן את הדברים בצורה רציונלית, נבין שלא מדובר בניוון מוחי או פיזי, אלא פשוט במיומנות שהפכה לחסרת תועלת.

המוח האנושי הוא משאב מוגבל. כדי ללמוד מיומנויות חדשות ומורכבות יותר, עלינו לפנות מקום ולזנוח מיומנויות שהטכנולוגיה כבר מבצעת עבורנו טוב יותר. אין טעם להשקיע אנרגיה בלמידה של שפשוף בגדים בגיגית כשיש מכונה שעושה זאת בלחיצת כפתור. הזמן שנחסך מאיתנו לא הולך לאיבוד, הוא מופנה לפיתוח תוכנה, לכתיבה, למחקר רפואי או פשוט למחשבה עמוקה יותר.

אנחנו נמצאים בעיצומו של שלב שבו אנו עתידים לאבד מיומנויות שנראות לנו כיום כחלק בלתי נפרד מהמהות שלנו. בקרוב אולי נאבד את היכולת לנהוג ברכב או לבשל מאכלים בסיסיים.

כיום, המחשבה על אובדן המיומנויות הללו מעוררת בנו חרדה. אנחנו מרגישים שבלעדיהן נהפוך לחסרי ישע. אך האמת היא שבעוד מאה שנה, היכולת לנהוג במכונית תיראה לצאצאינו בדיוק כמו שהיכולת לכבס בגיגית נראית לנו היום: טקס עתיק, מיוזע ומיותר לחלוטין.

המהות האנושית אינה תלויה במיומנויות הטכניות שאנחנו צוברים, אלא ביכולת שלנו להשתמש בכלים שברשותנו כדי להגיע לגבהים חדשים. כביסה בגיגית היא לא ערך, היא הייתה צורך. ברגע שהצורך נפתר, המיומנות יכולה להישלח לדפי ההיסטוריה בלב שקט.

מה אתם חושבים? האם יש מיומנות שלא ניתן לנתק אותה מהמהות שלנו?