בס"ד יום שני, ח' שבט תשפ"ו
זה צריך להיות ברור, אבל אגיד זאת בכל זאת - כשאני דן באסטרטגיה של אידאולוגיה מסויימת זה לא אומר בהכרח שאני מסכים איתה או חושב שהיא מוסרית.
ישנו ציבור שרוצה לגייס את הציבור החרדי גם אם זה יבוא על חשבון התורה ויראת השמיים שלהם, במאמר זה לא אדון במקורות של האידואולוגיה הזאת, אך אציין את הכשלים בניסיון לבצע אותה על הצד הטוב ביותר.
כרגע האסטרטגיה זה לעשות לחרדים גיוס בכפייה, הבעיה באסטרטגיה הזאת זה שהיא לא עובדת. ישנן שתי סיבות מדוע האסטרטגיה הזאת בעייתית - (1) בממשלים דמוקרטיים החוק מקבל את תוקפו מהעובדה שהעם מקבל אותו, גם גנבים מקבלים את העובדה שאסור לגנוב, הם לא יתגאו בכך שהם גונבים אלא ינסו להסתיר את זה. המגזר החרדי אמנם מקבל את החוק אך הוא מאמין שהתורה עא החוק העליון. אנשים חרותיים (אנשים החיים במדינות דמוקרטיות) לא יסכימו להוריד את הראש כשינסו לכפות עליהם משהו שמבחינתם לא חוקי, הם יהיו מוכנים לשלם כל מחיר ובלבד שחירות מצפונם תישמר. (2) כשבן אדם אחד עובר על החוק אין לו סביבה תומכת ויחסית קל למדינה לכפות עליו, אך כשמגזר שלם עובר על החוק והם תומכים אחד בשני זה כמעט בלתי אפשרי לכפות על המגזר לבצע את החוק.
מי שבאמת ינסה לגייס את החרדים בכפייה יפעל בשני נתיבים. הוא ינסה לפרק את אחידות המגזר החרדי והוא ינסה להשפיע על השיח במגזר החרדי כך שהחרדים שלא מתגייסים יגדירו את עצמם כעבריינים. אולי אפשר להצליח לבצע את שני הפעולות הללו, אך אני מאמין שיהיה יותר פשוט להגיע להסכמות על גיוס עם החרדים. אמנם בהסכמות המספרים על הנייר יהיו נמוכים יותר, אך המספרים במציאות יהיו גבוהים יותר.