בס"ד יום ראשון, י"ב אדר תשפ"ו
במלחמות העבר, המנהיג היה דמות מורמת מעם, היושב במשרד מוגן ושולח את חייליו למות בחזית. חיסול מנהיגים היה מקרי או משני. ישראל מציגה לעולם דוקטרינה חדשה: חיסול הצמרת המדינית והצבאית כיעד אסטרטגי ראשון במעלה. פעולה כזו דורשת השקעה מודיעינית אדירה, דיוק כירורגי ויכולת הפתעה יוצאת דופן.
היתרונות:
א. חיסול המנהיג יוצר ואקום פיקודי. אין מי שיקבל החלטות קריטיות בזמן אמת, ולוקח עד זמן עד שהמחליף יתברג במערכת.
ב. חיסול מנהיגים יוצר הרתעה. המנהיג הבא יודע שהוא אינו חסין. הידיעה ש"הכוונת עליך" יוצרת לחץ פסיכולוגי על מקבלי ההחלטות בצד השני.
ג. מנהיג ותיק מחזיק בידיו רשת קשרים, מידע רב וניסיון של עשורים. חיסולו מוחק את ה"ארכיון החי" של הארגון, דבר שיורש צעיר לא יכול לשחזר במהירות.
החסרונות:
א. המנהיג המחוסל עלול להפוך לסמל דתי או לאומי שנותן דרייב ומוטיבציה מחודשת לאויב תחת דגל הנקמה.
ב. מנהיגי מדינות בעולם, החוששים לשלומם האישי, נוטים לגנות אסטרטגיה כזו. הם רואים בה שבירה של כללי המשחק הדיפלומטיים שעלולה לחזור אליהם כבומרנג.
ג. יש אומרים שחיסול המנהיג פוגע באפשרות של פתרון דיפלומטי כיוון שאין עם מי לנהל משא ומתן (לדעתי זאת טענה שצריך מאוד להיות זהירים איתה ולבדוק עד כמה היא נכונה היסטורית).