בס"ד יום שישי, כ"ו שבט תשפ"ו
התורה מחייבת לדאוג לעבד עד כדי כך שאמרו חז"ל ש"כל הקונה עבד כאילו קונה אדון לעצמו". זה מעמיד אצ העבד במצב מאוד נח, יש לו את כל מה שהוא זקוק ואף יותר, והוא לא צריך לקרוע את עצמו בעבודה.
השאלה היא כזאת - מה עדיף להיות, עבד שחי חיים טובים, או הומלס שחי באשפתות אך בעל חירות? האם שלילת החירות היא פגיעה במהות האנושית של האדם? האם המהות האנושית זה הדבר הכי חשוב? האם זה תלוי כיצד אדם מנצל את החירות שלו?