בס"ד יום חמישי, ד' שבט תשפ"ו
בעשורים האחרונים, הפמיניזם מתמקד בניסיון למחוק את ההבדלים בין גברים לנשים. הטענה הייתה שכדי להביא לשוויון זכויות בין גברים לנשים על האישה להיות מסוגלת לעשות כל מה שגבר עושה, באותו אופן ובאותם תנאים. אך למעשה הגישה הזו לא היטיבה עם האישה, אלא להיפך - כפתה עליה לאמץ סטנדרטים גבריים כדי לממש את עצמה. הפמיניזם האמיתי, לעומת זאת, אינו מבקש להפוך נשים לגברים, אלא דורש מהעולם להכיר בערך הייחודי של הנשיות.
כאשר אנחנו טוענים שאין הבדל בין גברים לנשים, אנחנו קובעים מבלי משים את הגבר כברירת המחדל האנושית. אם אישה צריכה להוכיח שהיא בדיוק כמו גבר, היא למעשה משתתפת במשחק שחוקיו נכתבו עבור גברים - דבר שפוגע בעיקר בה. התוצאה של הגישה של הפמיניזם היא שאישה שרוצה לחיות בכבוד נדרשת להקריב את נשיותה ואת האימהות שלה כדי להשתלב.
ההבדל בין גברים לנשים אינו תרבותי; הוא מושרש בביולוגיה, בהורמונים ובתפקוד הפיזיולוגי. הכחשת ההבדלים הללו היא הכחשת המציאות של חיי האישה. פמיניזם המכיר בשוני דורש לתת לאישה את היכולות לעסוק בדברים המתאימים למהותה ובאופן המתאים למהותה כזכות יסוד הנובעת מהכרה בכך שהאישה איננה גבר.
כאשר נכיר בכך שנשים מביאות איתן את התכונות היחודיות להן, החברה תרוויח מההשלמה של הניגודים ולא רק משכפול של מודל יחיד.